כולנו בטוחים בזכותנו להצליח, ואף להיכשל! אולם יש שבטוחים שאין להם במה להצליח. הם חסרי הגנה. מכורח המציאות הם מפעילים את מנגנון ההגנה העצמית שיגן עליהם מכף כל אויב וצר פוטנציאלי. להלן נלמד לזהותם ולהבין מה נשתנו אלו מאלו.
ביטוח חיים.

נפתלי בחור נעים הליכות, חכם ומבין אשר לפניו, ישב מולי וגרם לרחמיי להיכמר וללבי לצאת אליו. האמת, לא הצלחתי מיד לרדת לשורש הבעי’. לכאורה היו לו, לנפתלי, את כל הנתונים להצליח ולפרוח, ובמקום זאת הוא ישב מולי כציפור שמוט כנפיים, מדוכדך ונטול חיות. דימויו העצמי ירוד עד לאפס ועד בכלל, אינו מסוגל להחליט אף החלטות פשוטות וזניחות, ואינו נותן לעצמו שום סיכויים להצליח במשהו. אפילו לשמוע על כך שאולי יום יבוא וגם קרנו יחל להפציע, גם אינו מוכן. כל ניסיונותיי לדובבו עלו בתוהו.

במשך זמן השיחה בינינו הוא ניסה לשכנעני ללא הרף – ואת זאת הוא עשה בצורה מעוררת ההתפעלות – עד כמה הוא לא מוצלח ומקרה אבוד וכו’, פשוט ‘כישלון מהלך’, כך סיכם לי את מצבו המר עם דמעות בעיניו. כאבתי את כאבו, וחשבתי כיצד ניתן לעזור לו.

 בשלב מסוים שאלתי אותו: “הרי תודה לי שהדיאגנוזה שלך כלפיך לא באה כתוצאה מחוות דעת מקצועית כזו או אחרת… לא כ”כ ברור לי מהיכן אתה שואב את ידיעותיך המופלגות אודות מצבך השפל ונטול הסיכויים. הצעה פשוטה לי איפוא אליך: צא לשטח וערוך ניסוי בכוחותיך… ברצוני שתחזור אלי עם נתונים על בסיס עובדתי”. פניו שהחווירו באחת כבר כמעט גרמו לי להתחרט על מה שאמרתי, מה הייתה בפיו אם לא כך: “אני מ-פ-ח-ד להיכשל”…

*******

אמא, הַגָנָה בבקשה…

כולנו ללא יוצא מן הכלל, ירדנו לעולם כעוללים חסרי ישע, נצרכים, ותלויים לחסדיהם של אחרים; חסרי יכולת לדאוג ולהגן על עצמנו, וחשים בטוחים רק תחת סינרה של האם, ומאוחר יותר בתמיכתם של שני ההורים.

במשך תקופת הילדות קבלנו מהורינו מענה לכל מחסורנו, הן הפיזיים והן הנפשיים, דהיינו לא רק שלולא טיפולם המסור לא היינו מתפתחים מבחינה גופנית, אלא אף אם לא היינו מקבלים את החום והאהבה במידה הנדרשת; את התחושה שפורסים עלינו חסות ומגנים עלינו, הדבר היה יוצר בנו חסר נפשי שבמקרים קיצוניים אף עלול היה לגרום לנזקים קשים ובלתי הפיכים.

ילד בשנותיו המוקדמות שמטופל כיאות בכל צרכיו הן הפיזיים והן הנפשיים, מקבל בעקבות כך תחושת ביטחון והגנה שהוא כה זקוק להן, ולתודעתו נכנס שיש לו על מי לבטוח, ולכן אין לו גם ממה לפחד. בקיצור, הוא מפנים שהעולם אינו מקום מפחיד ומסוכן, אלא ההיפך, גם לו הזאטוט יש מקום משל עצמו שאינו נתון לויכוח, וזאת בזכות מה שהוא. וכך הוא לומד לאט לאט להכיר בערך העצמי שלו באופן נכון ובריא, עד שברבות הימים הוא יצליח לעמוד בכוחות עצמו.

אמנם אלו שלא קיבלו כראוי את החיבה והחום, ההערכה וההגנה, בשנותיהם המוקדמות, הם גם אלו שלא מפסיקים לחפש כל חור נידח לברוח אליו כדי להינצל מהעולם המאיים, וכאילו מרגישים צורך דחוף להתנצל על עצם נוכחותם… אין בהם כח לעמוד זקוף על זכויותיהם, ואין להם יסודות להישען עליהם. וכתוצאה מכך פיתחו הרגשת חוסר אונים ופחד מפני עולם מסוכן שאינו מסכים לקבל אותם אליו. הם חיים בהרגשה מתמדת שאין הם רצויים בסביבה, מיותרים, וודאי שלא שוויי ערך לאחרים.

המשוואה היא כזאת: כמה שיותר מעניקים לילד תחושה שאוהבים אותו, מעריכים אותו, ושנמצאים לידו ובשבילו מתי שרק יצטרך, כך יתפתחו אצלו הביטחון והאמונה בעצמו, ובזכותו להתקיים בעולם בתור בעל ערך משלו.

מי מוכן להגן עלי… – מה מסתתר מאחורי הפחד מכישלון?

היכן מתבטאת ההבדל בין מי שקיבל את כל צרכיו הנפשיים לבין מי שלא?

אדם שנסמך על שנות ילדות בריאות ומתוקנות, אחד שגדל בסביבה של אהבה והגנה, אינו עסוק כל העת בניסיונות הגנה על עצמו, ולא ירעד כעלה נידף שמא יתגלו חולשותיו הרבים. כתוצאה מכך לא יהסס לנסות דברים חדשים במטרה לבדוק את מידת הצלחתו בהם, כי הוא פשוט לא חושש מדי מ’מה יאמרו הבריות’ על כישלונותיו. הוא אינו מסתובב בתחושה שאסור לו לטעות, אלא מבין בבהירות בלתי ניתנת לערעור, שעם כל חולשותיו ומגרעותיו עדיין מקומו מובטח בסביבה האנושית כיתר האנשים בעולם, המורכבים אף הם ממעלות ו…חסרונות!.

אדם כזה, גם יגלה עד מהרה את הפוטנציאל האדיר הטמון בו; במה הוא מוכשר, במה כדאי לו להתמקד וכו’, ואט אט יגרוף עוד ועוד הצלחות. ובקיצור, יחיה כאן בעולם ע”פ היעוד שהועידו לו משמים, כשהוא נהנה מכל רגע…

לעומת זאת, אדם שלא קיבל את האהבה וההגנה שהיה זקוק להן, יתקשה מאוד להגיע להישגים בעלי ממש כתוצאה מהפחד התמידי המקנן בו, שמא לא ייראה במיטבו לרגע קט, ולא יקבל מהסביבה את ה’הסכמה’ שהוא אכן כאחד מהם ושווה ערך אליהם, ובאופן אינסטינקטיבי יתעורר בו  אותה מסקנה הישנה שהוא מיותר בעולם… ההרגשה הזאת היא נוראה כ”כ עד שהוא מוכן לוותר על כל מה שניתן כדי לא להיתקל בה!. ולכן הוא יגלה קושי עצום לגשת אל דברים חדשים שאין הוא בטוח במאת האחוזים בהצלחתו בהם. כמה פשוט, כמה עצוב.

במקרים קשים יותר הוא אינו מרגיש בטוח מספיק גם בפעולות השגרתיות של החיי היומיום. קיים בו צורך נואש לוודא שאין הוא ללעג וקלס בין הבריות, אולי צוחקים למשובתו? אין כל פלא שאדם כזה לא יממש את הפוטנציאל שבו ואת כישרונותיו – שברוב המקרים הוא אפילו לא מודע לקיומם עקב אי שימוש – וכתוצאה מכך רק יחריפו הרגשותיו השליליות.

*******

“אני לא מסוגל” “אין לי סיכוי להצליח” “אני ממילא לא מתאים לכלום, למה שאנסה” – שומעים פתגמים כעין אלו לעיתים קרובות? קרוב לוודאי שמדובר בעוד ‘נפגע הגנה’ ברמה זו או אחרת. הבשורה הטובה היא, שניתן להיעזר ולצאת מכך לגמרי! אכן אין זה קל לשנות דפוסי חשיבה שמקורם בגיל הילדות ובדר”כ מדובר בתהליך ממושך, אך בעז”ה לאחר שעושים סדר במח ולאחר עבודה עקבית ניתן לבצע שינוי ולהכיר אדם חדש ואחר לחלוטין! לאחר שמבינים מה המקור של כל אותם תובנות שגויות, האדם לומד להעריך את עצמו בצורה בלתי תלויה עד שמפסיק להעניק לעצמו ציון ‘גרוע’ בכל תחום עוד טרם שניסה אותו.

…האם לא הגיע הזמן לשנס מותניים, להביט לעצמנו בעיניים, ולהכריז שאיננו זקוקים להגנה מאחרים הקרוצים מאותו חומר כשלנו, אלא אנו, ורק אנו נחליט מי אנו באמת! כמה חבל לתת לפרח לקמול ולפוטנציה לנבול רק משום שלא קיבלתי רשות מהשני שגם לי מותר! וכשנגיע למסקנה הנבונה הזו – רק השמים הם הגבול לאן שנוכל להגיע בעז”ה.

חשבו על כך….

מוגש ע”י: הרב אברהם ישעי’ה שטרן, יועץ רגשי ופסיכותרפיסט.

לתגובות והארות : 4384888@gmail.com

תופעה זו של שחיקת מטפלים מוכרת וידועה בקרב כל העובדים בתחום הטיפול עם אנשים –רופאים, אחיות , עובדים סוציאליים ומטפלים רגשיים. אנו עובדים עם אנשים שסובלים, לעיתים אפילו סבל קשה מאוד ויש לכך השפעה מצטברת במשך השנים. בישיבות הדרכה לצוות ניכר הדבר גם באופן הצגת המקרה, לעיתים קרובות, המטפל /ת הפך לאדם מרוחק, עייף ולעיתים נטול מוטיבציה. הוא עושה עבודתו בצורה טובה ומספקת, אך משהו חסר, משהו מאוד מהותי, ויש תחושה של ריקנות ומכניות במקום שהייתה צריכה להיות חיוניות ואנרגיה אמתית של עשיה.

ישנם משברים שונים היכולים לפקוד את המטפלות כתוצאה מהעבודה הטיפולית, והמשברים נגרמים ע”י שחיקה טראומטיזציה משנות או עקיפה, כפי שהשם האנגלי אומר: תשישות החמלה וכן ישנם קשיים ומשברים של המטפל/ת שאינם קשורים לעבודה המקצועית, אך בהחלט, כמו שאר המשברים משפעים עליו.

בעצם אי אפשר לעסוק בסבל הזולת מבלי שמשהו ממנו ידבק בנו.

העבודה הטיפולי מעשירה ומרחיבה את הנפש של המטפל ומביאה לסיפוק ותחושת משמעות שהן הכרחיות לכל אדם, באשר הוא שמחפש את אושרו אך יחד עם זאת היא יכולה לשמש גם כחרב פפיות ולמצבים רגשיים ונפשיים קשים.

זהו מצב כרוני מתמשך של עייפות וחוסר שביעות רצון ומוטיבציה נמוכה במקום עבודה שאינה תסמונת הנמצאת רק אצל מטפלים. זו הפרעה פסיכיאטרית המוגדרת ב DSM ולכן קשה לאיתור ולאבחון ובטעות נגדיר אדם שסובל משחיקה כסובל מלחץ או דיכאון.

פעמים רבות נלוות לשחיקה בעיות גופניות בלתי מוסברות.

תסמונת זו מתפתחת לאורך זמן אך ברגע שהיא קיימת –קשה להחלים ממנה.

מעניין שתסמונת זו קיימת גם אצל מטפלים שעברו לעסוק במקצוע אחר

יש בה שלושה מרכיבים :

1. תשישות רגשית –(“אין לי יותר כח לטיפולים האלה”)

ולתשישות זו מתלווים: גישה צינית ולעיתים עויינות, למטופלים וגם דימוי עצמי ירוד ,יאוש, חוסר בטחון ופסימיות.  

• ניתוק רגשי – (עובד כמו אוטומט )

זה ניתוק פנימי והמטפל מרגיש קהה חושים, לא ממוקד, חסר מוטיבציה פנימית. המטופלים הופכים לתיקים או מקרים ללא מעורבות אישית ורגשית של המטפל.

• ירידה ביעילות העבודה- מעניין לציין לפי מחקרים שנעשו כי דווקא המטפלים המסורים יותר –מועדים יותר לשחיקה. השחיקה אינה נגרמת דווקא מעודף עבודה (למרות שזה מעודד שחיקה ) אלא בפער שבין הציפיות של המטפל, למציאות הקשה בה הוא  פועל ומטפל.

החוקר פרוידנברגר (1780) מונה 12 שלבים בהתפתחות סינדרום השחיקה

1. רצון  עז להוכיח את עצמך, משאלות אומנית פוטנטית להציל את המטופל ואת העולם.
2. עבודה קשה, לפעמים בהתנדבות עצמית, או שהמערכת “מנדבת” אותו.
3. הזנחת הצרכים האישיים, בתחומי המשפחה, החברה והבריאות. 
4. העברת קונפליקטים מהעבודה –למשפחה.
5. ארגון מחודש של הערכים: העבודה הופכת לחזות הכל, שלפניה נמדד הערך העצמי של המטפל.
6. פיתוח חוסר סבלנות, חוסר משמעת, ציניות ותוקפנות בעבודה/בטיפול. 
7. נסיגה: המטפל מפחית קשרים בין אישיים למינימום.
8. שינויים בהתנהגות: תחושה של סגירות וחוסר ערך.
9. דה –פרסונליזציה: איבוד הקשר הרגשי עם עצמו, וסביבתו מבוא לחיים מכאניים ומנותקים.
10. ריקנות פנימית.
11. דיכאון, חוסר תיקווה, ייאוש אדישות.
12. מחשבות אובדניות ל”ע, נזקים נפשיים ופייזים שעשויים להביא להתמוטטות נפשית ופיזית.

כמובן שניתן לעצור תהליכים אלה !

שרור שהשחיקה הנפשית משפיע על הבריאות הפיזית של העובד.

לעיתיים השחיקה גורמת להתנהגויות מסכנות בריאות: כמו עישון יתר והתמכרויות.  

על שאר מרכיבי הבעיה וכיצד להתמודד עמה -במאמר הבא!

בברכה

 עו”ס אלי ברמן

מנהל מקצועי

מצב חירום שבו נופלים טילים על ישובים וערים בישראל הוא מצב מוכר, בעיקר בדרום ועוטף עזה.

מצב זה מכניס את האוכלוסיה – הורים, ילדים, מורים ובעלי תפקידים בקהילה ללחץ, דריכות ואף חרדה. בתדריך קצר זה נעסוק בדרכים להתמודדות בעת מצב החירום, לקראתו ולאחריו.

זהו כמובן תדריך כללי, ובעת הצורך ניתן יהיה לפנות אלינו להתמודדות עם מקרים ספציפיים.

כללית: אנו ממליצים על מודל התמודדות גשר מאחד  שפותח בשעתו ע”י מולי להד ועופרה אילון – מודל זה מניח שבכל אדם טמונה יכולת בסיסית להתמודדות עם מצבי לחץ, דחק וחרדה, ולכל אדם יש סגנון ייחודי משלו, אך ישנם מספר דברים משותפים להתמודדות, שניתן להשתמש בהם ולשלבם בהתמודדות.

מצב של חרדה הוא בגוף ובנפש

גש”ר מאח”ד

ג – גוף.

אנו חשים בגופנו את החרדה – דפיקות לב מואצות, נשימה מהירה, הזעה, סחרחורת וכו’. הנחת העבודה כי התמודדות גופנית שבה נקנה שליטה מסוימת בתופעות הגופניות חשובה להתמודדות עם מצוקות הרגש והנפש. חשוב להפעיל את הגוף, ככל שתנאי הדירה מאפשרים זאת: ריצה במקום, שכיבות סמיכה, כפיפות בטן, קפיצות במקום, שכיבה על הגב והרמת רגליים כשהן ישרות וצמודות זו לזו. כל אלה בנוסף לכך מוממלצים תרגילי נשימה פשוטים כמו נשימה (הכנסת אויר 5 שניות) ונשיפה (עשר שניות) כל זה 5 פעמים

(הרעיון: שליטה בגוף ובנשימה שליטה בנפש)

חשוב להגביר את הקושי: אפשר להגיע לנשיפה של 10 שניותואח”כ 15 שניות.

בעת הנשיפה עולה שיעור דו תחמוצת הפחמן (CO2) בדם, וזה גורם ממתן ומוריד את הדופק ולחץ הדם

ש – שכל       

השימוש במחשבה ובלימוד בעת התמודדות מגבירים את התחושה שישדרך לצאת מהלחץ ומהחרדה.

רצוי לכן להכין בממ”ד ספרים, חוברות, מחברות, כלי כתיבה וכד’ ולנסות לעודד את הילדים לקרוא ואפילו ללמוד כדי להסיח דעות מו המצב, וגם כדי שהחשיבה תחליף את השתלטות הרגשות – מםחד, חשש, פאניקה וחרדה המתעוררים בעקבות המצב.

ר – רגש

את הרגשות השליליים ננסה להמיר ברגשות חיוביים דרך: משחק, מוסיקה, שירה, או האזנה לשירים מוקלטים, ספרי קומיקס מצחיקים וכל דבר שיכול לעורר רגשות חיוביים. לצד זאת רצוי לאפשר לילדים להביע סכל דרך אפשרית את הרגשות האותנטיים העכשווים שלהם: בציור, בכתיבה, בתיאטרון בובות וכו’ ולדבר על המצב הקשה והאפשרות שהוא זמני וחולף.

מ – מערכת

חשוב לקיים פעילות שגרתית קבועה ומסודרת, ככל האפשר, בזמן החירום: שעות אכילה, קימה, שינה, רחצה מסודרות ושינון הוראות הבטיחות והבטחון של פיקוד העורף והצורך לשמור ולהיצמד אליהם.

א – אמונות

האמונה  היא מכשיר חזק להתמודדות עם כל מצב של לחץ, קושי או דחק.

האמונה בבורא עולם, בהשגחתו ובעזרתו חשוב לשננה ולחזקה בלימוד, בהקפדת יתר על תפילה ומצוות – ובכח כל אלה לסייע להתמודדות.

ח – חברתי

הרשת החברתית של הילד והמבוגר מסייעת להתמודדות , וחשוב מאד לחזקה. הכוונה לחיזוק הקשרים עם ההורים אחים ואחיות, בני משפחה מורחבת, חברים לכתה ולקהילה וכו’ – ע”י שיחות,  טלפונים, משחק עם האחים בהשגחת ההורים וכו’. חשוב לרתום את האחים הגדולים להשגחה ולהפעלה של הקטנים – בהשגחה ובסיוע ההורים.

ד –  דמיון

כוחו של הדמיון רב הסחת של תשומת הלב מקשיי ההווה ומאיומיו. ניתן לעשות זאת במגוון אמצעים: משחקי קופסא, משחקים חברתיים, משחקי כתיבה,  ספרים, תמונות וקלפים.

חשוב שההורים ישגיחו ויפעלו יחד עם הילדים בפעילויות השונות, יספרו סיפורים, יארגנו הפעלות, תיאטרון בובות וכו’  וכו’.

כל פעולה שיכולה  לעורר את הדמיון, ולהסיח את הדעת ממצב החירום והלחץ. חשוב מאד

שההורים יהיו מודעים לכך שבהתמודדותם הם עם המצב, הם משמשים מודל ודוגמא לילדים, ואם הם מתקשים בחלק מהעקרונות – הם יכולים לנסות ולאמץ בעצמם רעיונות ומחשבות הקשורים למודל זה של גש”ר מאח”ד

כפי שצויין ניתן להתקשר ל”שערי הצלחה” – למנהל המקצועי שפרטיו פה בקשר חקשיים צפציפיים של ילד או נער, או של ההורה עצמו.

“עת צרה היא ליעקב – וממנה יוושע”

אלי ברמן – עו”ס

מנהל מקצועיח של “שערי הצלחה”