סוף מעשה במחשבה ולימוד תחילה

 

(בפרשת בן סורר ומורה ישנה שורת דרישות משני ההורים בקשר לאחידות, לזהות, לדמיון שביניהם: זה נוגע לקומתם, קולם, וגישותיהם, ורק אם מתמלאות דרישות אלה ( מה שבמציאות אינו יכול להתקיים באופן מלא!) – רק אז נחשב הבן לבן סורר ומורה. אם לא – אנו מנחים שאי ההסכמות בין ההורים, הוא שתרמה ליצירת הבעיה.)

נראה הדבר, שברוב המשפחות ישנן הסכמות בין ההורים באשר למטרות החינוך אולם פעמים רבות. יש פערים ולעיתים מחלוקות, באשר לדרכים בהם נגיע למטרות ויעדים.

פערים אלה, עצמם, הינם תולדה של נסיבות החיים והחינוך של ההורים עצמם, ומה שקרוי הדפוס המשפחתי.

יש משפחות שבהן ישנה פתיחות בין ההורים לבין עצמם, ובין ההורים – לילדים, נמצא שם תקשורת טובה, זורמת, ונכונות הדדית לשתף – גם בנושאים רגשיים, קבלה והכלה הדדית ללא שיפוטיות וביקורת יתר.

מנגד נמצא משפחות שבהן אין פתיחות – גם לא בין ההורים לבין עצמם, וגם לא בין ההורים לילדיהם, התקשורת שם אינה טובה, אינה זורמת, ואין נכונות הדדית לשתף, בוודאי לא בנושאים רגשיים.

הדפוס שם נוקשה יותר, פחות מכיל ומקבל, ויותר ביקורתי ושיפוטי.

מצב זה אינו טוב והוא עלול להיווצר בעיות חינוכיות של ילדים שאינם מתקשרים – גם במסגרת הלימודית, ילדים חסומים רגשית שצוברים כעסים , ולעיתים אפילו עוינות קשה שתתפוצץ בשלב זה או אחר, ילדים כועסים שזכו למנות ביקורת ושיפוטיות שיוצרות אצלם רבע קשה לגדילה ולצמיחה.

ברור כי יש צורך בהכנה ובהדרכה לקראת היותינו הורים מחנכים, אך לצערנו אין הדבר כך בפועל, בכל הקשור להורות ולהתמודדות עם גידול וחינוך הילדים.

כל המחקרים  מצביעים על חשיבותו הרבה של “האקלים המשפחתי” לגידול ילדים בריאים ושמחים.

המונח הזה הינו תולדה של כל מה שנכתב לעול, והבשורה הגדולה היא שניתן לשפרו, ניתן לרכוש כלים לשיפור האווירה, התקשורת, וההתנהלות התא המשפחתי. מפתיע כמה מהר ניתן לשנות אקלים זה, ע”י אימוץ כלים פשוטים.

אנו בשערי הצלחה, עושים זאת כבר שנים בהדרכה פרטנית של ההורים ובהדרכות קבוצתיות, ילדינו הם הדבר הכי חשוב ביותר לנו, בואו ונשקיע בהם מעט, והתוצאות, בע”ה יהיו ניכרות.

בואו וניקח לדוגמא את נושא התעודות הניתנות בסוף הזמן בתתי”ם ובביתי הספר.

כשאנו עוברים על הגיליון נשתדל קודם כל להתמקד בחלק החיובי ולתת לו ביטוי ניכר.

כשנגיע לציונים הפחות טובים נוכל להמשיך ולכלול אותם באותו נעימה חיוביות שתאפשר לילד\ה להרגיש שאיננו משדרים אכזבה או שיפוטיות, אלא אנו בטוחים ביכולותיו ובהתקדמותו.

אם ניקח דוגמא אחרת של מריבות וקונפליקטים בין אחים, ברור כאשר הילד\ה גדל באקלים –משפחתי, חיובי ונעים, הדבר מקרין על כל בני המשפחה, ומפחית מריביות וקונפליקטים.

אם רוב התנהגויותיו – לטוב ולמוטב, לומד הילד דרך חיקוי ולאו דווקא דרך שיחות ומוסר והטפה, כשיש לו מודלים לחיקוי – חיוביים מתקשרים אופטימיים, מכילים, מקבלים, הוא לומד לחקות אותם, ורבות מהבעיות העתידיות – תמנענה.

חשוב ללמוד איך ליצור אווירה ואקלים משפחתי – וסוף מעשה במחשבה ובלימוד תחילה.

בהנהלת מכבי האש אומרים: הדרך הטובה ביותר להתמודדות עם השריפות, היא… למנוע אותם! הדבר ביכולתינו.

 

אלי ברמן

מנהל מקצועי