מה גורם לילד או לאדם בוגר לגמגם? התשובה לשאלה זו היא עדיין בגדר תעלומה. ניתן רק לשער השערות:
בעיה נוירופיזיולוגית, או אולי בעיה תורשתית. ברוב המקרים מייחסים את הגמגום לבעיה רגשית. למרבה הצער הבעיה הרגשית הולכת וגוברת עם הזמן עקב היחס לו זוכה הילד המגמגם מסביבתו. היחס מתאפיין בזלזול, בלעג ובהתרחקות מהילד/ה. אין צורך לחקור את הנושא כדי להבין שהגמגום משדר פחד להתבטא וחוסר ביטחון כללי. ילד שלא יטופל מיד כשהוא יתחיל לגמגם, הקושי הרגשי  יחריף, יגביר את הגמגום וירחיק עוד ועוד את הפתרון. אמנם אנשי מקצוע יטענו שאין לגמגום מרפא, אך ברבות השנים התפתחו כמה שיטות טיפוליות היכולות לסייע ולשפר מאוד את המצב.

סימני הגמגום

  • דיבור בלתי רציף ומקוטע
  • חזרות על אותה מילה
  • דיבור מרוח
  • דיבור מהיר ובלתי ברור
  • משיכת אותיות

כל התופעות הללו המאפיינות ילדים בגילאים שבין 2-6 עשויות להיות זמניות, חלק מההתפתחות השפתית,
או תופעה רגעית הקשורה למצבים לא נוחים. ילדים רבים בגיל הרך לוקים בגמגום, אצל  75% מהם התופעה תחלוף מעצמה. איתותי האזהרה החמורים יותר באים לידי ביטוי בתופעות כגון:

  • העוויות ושליטה מופחתת בשרירי הפנים בעת הדיבור.
  • קול חלש ומיתרי קול שנשמעים סגורים.
  • תנועות לוואי בלתי רצוניות של היד או של איבר אחר שלא אפיינו קודם לכן את הילד/ה

ההמלצה שלנו

לא להמתין עד שהגמגום יחלוף מעצמו  שמא תגלו בבוא הזמן  שילדכם או ילדתכם הם בקבוצת 25 האחוזים שאצלם הגמגום מתקבע. הרמת טלפון אחת למוקד ‘שכוי’ העומד  לרשותכם 12 שעות ביממה ומילוי שאלון שיישלח אליכם בתוספת שיחה טלפונית משלימה עם היועץ שלנו, יעניקו לכם אבחנה מדויקת (שאינה כרוכה בתשלום)  האם מדובר בגמגום חולף או בגמגום הדורש התערבות טיפולית. אם על פי האבחון יידרש טיפול, נמליץ לכם להושיט לילדכם/ילדתכם, מהר ככל האפשר את חבל ההצלה שיבטיח את עתידו/ה. בד בבד אל נא תשדרו לילדכם/ילדתכם שנורא הדבר, שהרי לטובת הטיפול הרגשי ולטובת עתיד ילדיכם מוטב שהם ילמדו לחיות עם הגמגום בשלום ככל שהוא יימשך ללא מצוקות ותסכולים נוספים.  מה שההורה משדר לילדו/ילדתו, זה המטען שהוא יישא עמו כל החיים.

הכלים המקצועיים לצמצום הגמגום

הידע המקצועי הזה מצוי בידי קלינאיות התקשורת. בידיהן כלים רבים הכוללים: תרגול שפתי, עבודה על הגייה נכונה, חזרה על הצלילים היוצרים קושי ועוד. עבודה זו חשובה ביותר ויש בידה  לשפר מאוד את זרימת הדיבור אך לא להעלים לגמרי את הגמגום. התרגול אינו נוגע בבעיה הרגשית, זו שכנראה גרמה לגמגום וזו שהולכת ומתעצמת בגינו.

כחלק מהטיפול אפשר גם להיעזר ברפואה אלטרנטיבית כמו למשל: תמציות פרחי באך

 

הטיפול רגשי

תופעת הגמגום של משה רבנו הביאה לידי מודעות את כוחה של המילה ואת הצורך הבסיסי של כל בן אנוש, בשונה מחיות, לבטא את עצמו בצורה מדויקת, הווה אומר: לתאר דברים, לשאול שאלות, לתת תשובות, להביע רגשות, להתפלפל, להתווכח, להעלות רעיונות, לבקש בקשות, להיענות לבקשות, לתכנן תכניות, לשתף פעולה, להתפלל, לשבח ולהודות. כל עולמנו  שזור בדיבור. הטיפול הרגשי מתייחס לגמגום כאל סימפטום ומטרתו לרדת לשורש הבעיה ובו  לטפל. בד בבד הטיפול אמור לעודד ולאפשר לילד/ה לבטא את עצמו/ה. חשוב שילדכם לא יירתע מדיבור, לא יסתגר בתוך עצמו ולא יבחר בשתיקה כחומת הגנה, שכן חוסר ביטוי מוביל בסופו של דבר להתקפי זעם, התקפי חרדה והתפרצויות.

גמגום על רקע נפשי קשור לאירועים שנחוו אצל הילד/ה כטראומה כגון: מעבר דירה, הולדת אח או אחות,
ואירועים קשים יותר כמו: מחלה קשה, מוות, גירושים, תאונה וכ”ו. הטיפול הנפשי  מתייחס לחוסר השליטה שהילד חווה בעבר שתורגמה לחוסר שליטה במיתרי הקול, בשרירי הפנים ובגוף. נחוץ לטפל באבדן הביטחון האישי, בדימוי העצמי שספג מכה אנושה, ברעשים הרגשיים הפנימיים וגם בלחץ שנוצר כתוצאה מחוויית הגמגום. נחוץ  להתבונן  בטראומה ולהסיר ממנה את האיום התמידי שהיא יצרה.

אחריות ההורים

אדם שמגמגם מעמיד במבחן את סבלנותה של הסביבה, שבדרך כלל אינה מגלה אמפטיה עם מצבו.
התנהלות נכונה של ההורים ובני המשפחה מול הילד/ה היא תנאי בסיסי להצלחת הטיפול הרגשי.
לכן, לכל אורך התהליך, נהיה בקשר הדוק עמכם ההורים ונכוון את צעדיכם. מילות המרפא שלנו הן: תנו לילד להתבטא, היו סבלנים, תנו לו לסיים את דבריו, חייכו אליו, אל תבחנו ואל תניחו את דיבורו תחת זכוכית מגדלת והיו לו לדוגמה! כלומר: דברו ברור, בנחת, ברגש וברגישות, אל תעירו, אל תשפטו ואל תבקרו. הניחו את הגמגום בצד ואל תתייחסו אליו כל עוד הוא מטופל במסגרת מקצועית. במידה והילד/ה נמצא/ת במסגרת לימודית, שתפו את המחנכ/ת בתהליך כדי למנוע מילדכם/ילדתכם מצבים מביכים ופוגעניים ובנוסף, מעל הכל: הרבו לשבח ולעודד.